גזר דין בתיק ת"פ 29856-02-11

1.                  בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, איסמעיל הרוש יליד 1974, ושניים נוספים, באסט עבד אל חי ורשיד עבד אל חי (נאשמים 1 ו-2), יוחסו לנאשמים 1 ו-2 עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, ולנאשם - עבירה של סיוע להתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע. עוד יוחסו לנאשם 1 ולנאשם עבירה של הכשלת מעצר, לנאשם 2 עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ולנאשם כאן עבירה של מעשי פזיזות ורשלנות בנוגע לרכב.

2.                  לפי עובדות כתב האישום המקורי, ביום 10.2.2011 הסיע הנאשם את נאשמים 1 ו-2 לבית בהוד השרון, נאשמים 1 ו-2 יצאו מן הרכב, פתחו את תא המטען ופרצו לבית. שוטרים שהיו בתצפית מול הבית קיבלו הוראה לפעול למעצרם של הנאשמים. נאשמים 1 ו-2 נתפסו בתוך הבית. נאשם 1 נאבק בשוטר שביקש לעוצרו עד שנכבל. נאשם 2 נמלט מפני שוטרים לעליית הגג של הבית, שם נאבק בשוטרים ולבסוף נעצר.

לאחר שנאשמים 1 ו-2 יצאו מן הרכב, החל הנאשם בנסיעה מהמקום. שוטר בשם אודי כהן רץ אל הרכב שנסע לעברו במהירות וצעק מספר פעמים "עצור משטרה". הנאשם לא עצר את רכבו, המשיך לנסוע לעבר כהן והתעלם מקריאותיו. בשל כך שלף כהן את נשקו האישי, דרך אותו וכיוונו לעבר הנאשם. רק אז עצר הנאשם את הרכב בסמוך מאוד לכהן. כהן הורה לנאשם לדומם מנוע, לצאת מהרכב ולשכב על הכביש. הנאשם עשה כן. כהן החזיר את נשקו לנרתיק, הודיע לנאשם כי הוא עצור וניגש אליו על מנת לכובלו. הנאשם החל להיאבק בכוח, וסופו של דבר ששוטר נוסף שהגיע למקום התיז גז פלפל בפניו. רק בשלב זה חדל הנאשם ממאבקו וידיו נכבלו.

3.                  כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון שנערך עם הנאשם. העובדות שתוארו מעלה נותרו בעינם אך הוסכם על הצדדים כי הנאשם לא ידע על כוונתם של נאשמים 1 ו-2 להתפרץ לבית (עמ' 12 שורה 19). במסגרת ההסדר עתרה המאשימה לעונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והנאשם היה חופשי בטיעוניו.

4.                  להשלמת התמונה יצוין כי ביום 27.9.2012 גזר בית משפט זה (כב' השופטת מרשק-מרום) את דינם של נאשמים 1 ו-2, אשר הורשעו בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום המקורי, בין היתר לריצוי 15 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי (עפ"ג 25311-10-12) הקל בעונשו של נאשם 2 והעמידו על 12 חודשי מאסר בפועל.

5.                  לנאשם עבר פלילי לא קל, אך ישן. בין השנים 2008-1994 הורשע תשע פעמים בביצוע עבירות רכוש, אלימות, סחיטה ונשק וריצה שני עונשי מאסר קצרים. העבירה האחרונה בגינה הורשע נעברה בשנת 2005, אך יצוין כי הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון חודשיים בלבד טרם האירוע מושא כתב האישום.

6.                  בעניינו של הנאשם נערך תסקיר לעניין העונש. שירות המבחן סקר את תולדות משפחתו של הנאשם, אשר מוצאה מחברון ואשר עברה להתגורר בטייבה בשל קשריה עם כוחות הביטחון. הנאשם סיים ארבע שנות לימוד, ובגיל 20 נישא והקים משפחה. הנאשם עבד כל חייו בעבודות מזדמנות ובחודשים האחרונים עבד כנהג מחפרון. הנאשם נטל אחריות לעבירות בהן הודה. הוא הסביר את הסתבכותו על רקע התחברותו לחברה שולית לאורך השנים. לדבריו ניתק את קשריו הבעייתיים וכיון עושה מאמץ לדאוג לפרנסת המשפחה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם חווה כיום תמיכה משפחתית שמעמידה אותו יותר מבעבר מול חומרת מעשיו. כיוון שלנאשם לא נפתחו תיקים מאז ביצוע העבירות מושא תיק זה, המליץ שירות המבחן להשית עליו של"צ בהיקף 180 שעות.

7.                  ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם עונש ברף העליון של ההסדר. לדבריו הנאשם הפגין בהתנהגותו זלזול בוטה במשטרה וסיכן את חיי השוטרים, עבירותיו חמורות, עברו הפלילי מכביד, ואין אפוא כל מקום להקל בדינו. הוגשה פסיקה לעונש.

8.                  ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן. לדברי הסניגור, בגזירת העונש יש לתת משקל לכך שכתב האישום המתוקן מקבל את גרסת הנאשם שלא היה שותף למעשיהם של נאשמים 1 ו-2. עוד טען ב"כ הנאשם כי אין הצדקה לענוש את הנאשם באופן דומה לעונש שנגזר על נאשמים 1 ו-2, כי הנאשם בלם את רכבו כשהבחין בשוטר, וכי יש לסייע לנאשם להשתקם ולהתרחק מחברה שולית.

הנאשם בדברו לבית המשפט ביקש לאפשר לו להיות עם בני משפחתו ועם ילדיו וילדי אחיו אותם הוא מגדל לאחר שהאח נפטר.

דיון

9.                  המעשים בהם הורשע הנאשם אינם קלי ערך. הנאשם נתבקש על ידי שוטר לעצור את רכבו, אך לא עשה כן עד אשר נאלץ השוטר לשלוף את נשקו האישי ולכוונו לעבר הנאשם. בהמשך האירוע הנאשם התפרע וניסה לסכל את מעצרו. מעשים אלה אכן מעידים על זלזול במשטרה ואף היה בהם כדי לסכן את השוטרים בעת שפעלו במסגרת תפקידם הציבורי.

10.              על מנת לתרום את התרומה המתבקשת למלחמה בתופעה הרחבה של אלימות כלפי שוטרים ראויים מבצעי עבירות אלה, במצב הדברים הרגיל, לעונש של מאסר לריצוי בפועל [ע"פ 8704/08 סמי הייב נ' מדינת ישראל, פורסם במאגר "נבו" (2009), פסקה 8 לפסק דינו של השופט דנציגר]. בוודאי נכון הדבר ביחס למי שיש בצקלונו הרשעות קודמות דוגמת הנאשם שלפניי, והעובדה כי הנאשם ביצע את העבירות מושא כתב האישום המתוקן חודשיים בלבד לאחר שהשתחרר ממאסרו האחרון מצדיקה אף היא החמרה בעונש.

אלא, שבמקרה הנוכחי חברו מספר גורמים באופן שמצדיק הקלה בעונשו של הנאשם:

11.              ראשית, קיים פער לא קטן בין כתב האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם לבין זה המתוקן. כתב האישום המתוקן הפחית במידה ניכרת את מעורבותו הפלילית של הנאשם במסגרת האירוע. מוסכם על הכול כי הנאשם לא היה ער לכוונות הפליליות של נאשמים 1 ו-2, וההתנהגות בגינה הורשע אינה קשורה לכך.

פער מן הסוג המתואר צריך להתבטא בהקלה בעונש.

12.              שנית, נאשמים 1 ו-2, שלהם עבר פלילי משמעותי, הורשעו בביצוע עבירות חמורות פי כמה מן העבירות בהן הורשע הנאשם, ונדונו (לאחר ערעורו של נאשם 2) לעונשי מאסר קצרים בני 15 ו-12 חודשים בלבד.

ברי כי עונשו של הנאשם צריך להיות קל משמעותית מן העונשים שנגזרו על נאשמים 1 ו-2.